<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ז</h1>
<h2>דף ז:</h2>
יש ברכות שמברכין על ויש ברכות שאין מברכין על וכלל הדבר פירש רבינו משה (ברכות פי"א הל' י"א—ט"ו) עשה מצות לעצמו כגון לבש תפילין מברך להניח נתעטף בציצית מברך להתעטף מל את בנו מברך למול את הבן קבע מזוזתו לקבוע מזוזה אבל מל בן אחר מברך על המילה קבע מזוזה לאחרים מברך על קביעת מזוזה עשה להם מעקה מברך על עשיית מעקה, וכן עירוב על מצות עירוב מפני שהוא לו ולאחרים, נטל את הלולב מברך על נטילת לולב שכיון שהגביהו יצא ידי חובתו אבל אם בירך קודם שיטול מברך ליטול לולב כמו לישב בסוכה, אבל נטילת ידים ושחיטה הואיל ודברי הרשות הן אפילו שחט לעצמו מברך על השחיטה ועל כיסוי הדם ועל נטילת ידים, וכן הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים [ש]משעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור כמו שיתבאר במקומו עכ"ל. ורבינו יצחק פירש שיטה אחרת במסכת פסחים (ע"ש ז' ב' תד"ה והלכתא) ואין לי להאריך.
כל מצות עשה מברכין עליהם קודם לעשייתן, וכן כל מצות עשה מדברי סופרים בין מצוה שיהא חובה מדבריהם כגון מקרא מגילה והדלקת נר של חנוכה ונר שבת בין מצות [עשה] שאין חובה כגון עירוב ונטילת ידים מברכין עליהם קודם לעשייתן אקב"ו לעשות ואמרינן בפרק במה מדליקין (שבת כ"ג א') היכן צונו מלא תסור וגו' אשר יאמרו לך תעשה, נמצא עניין הדברים והצעתן כך אקב"ו בהם לשמוע מאילו שצוו לקרות המגילה או להדליק נר שבת או חנוכה (ע"פ רמב"ם ברכות פי"א הל' ב'—ג'). גרסינן בפסחים בפרק קמא (ז' ב') חוץ מן הטבילה שאין מברכין אלא לאחריה, פר"ח (ע"ש ובתד"ה על) שמפני טבילת הגר שאינו יכול לומר וצונו עד אחר המילה וטבילה תקנו שכל [ה]טבילות אחרות יברכו אחריהן, וכן יש לומר שמפני נטילת ידים שאחר בית הכסא שאינו יכול לברך עד אחר נטילה תקנו בכל נטילות אחרות שלא יברכו עד אחר נטילה ויש מפרשים שנחשב עובר לעשייתן מפני שאין מצות נטילה נגמרת עד אחר הניגוב כמו שבארנו למעלה (בסוף הלכות נטילת ידים).
<h2>דף לה.</h2>
מצות עשה מן התורה לברך (על) [אחר] אכילת לחם שנאמר (דברים ח', ט' י') ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם [לא תחסר כל בה וגו'] ואכלת ושבעת וברכת (ע"פ יראים סי' רנ"ג). ולחם היא פת הנעשית מחמשת המינין (ע"פ רמב"ם ברכות פ"ג ה"א), וכן בחלה שנאמר [בה] (במדבר ט"ו י"ט) והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה וגמרינן לחם לחם מלחם עוני (מנחות ע' ב') דדרשינן בפרק כל שעה (פסחים ל"ה א') שאינו יוצא משום מצה אלא מחמשה מינים הבאים לידי חימוץ והן חטים ושעורים וכוסמין ושבולת שועל ושיפון.
<h2>דף נג.</h2>
בוסר פחות מפול הלבן מוכיח בפסחים (נ"ג א') ובברכות (ל"ו ב' ותד"ה שיעורו) שאין שם פרי עליו ואין מברכין עליו בורא פרי העץ אלא יברך בורא פרי האדמה אבל בשאר אילנות כל שהוא חשוב פרי. שקדים המרים קטנים בורא פרי העץ גדולים ולא כלום. ופרייז"ש ומורא"ש מין אילן הם ומברכין עליהם בורא פרי העץ. אגוז מטוגן בדבש כתב הרב רבי שמחה מויטרא זקננו לפני רבינו שלמה שהאגוז הוא עיקר ומברך בורא פרי העץ.
<h2>דף ק:</h2>
מסקינן התם בפ' כיצד מברכין [ברכות מ"ב ע"ב] בשבתות ובימים טובים ובסעודות הקזה שאדם קובע סעודתו על היין אם בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון לפני ברכת המזון וכל שכן שבתוך המזון אבל בשאר הימים אינו פוטר וצריך לחזור ולברך וכן כתב רבי' יצחק והרב רבי' יוסף דיבנדי"ש דיין של קידוש ושל הבדלה שבתחילת המזון פוטר את היין שבתוך המזון. בא להם יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לפי שאין בית הבליעה פנוי שיענה כל אחד ואחד אמן, ואינו פוטר יין שלאחר המזון דיין שבא לשרות המאכל אינו פוטר אותו שבא לשתיה.
<h2>דף קא:</h2>
בא להם שינוי יין בסעודה כל אחד מברך הטוב והמטיב אפי' לא יהא השני טוב מן הראשון כדאמרינן בירושלמי [סוף פרק כיצד מברכין] רבי על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך הטוב והמטיב ומסיק בפ' הרואה [דף ס"א] שאין מברכין הטוב והמטיב ביחידי אלא א"כ יש אחר עמו או אשתו או בניו דהכי קאמר הטוב לדידיה והמטיב לאחריני.
מסקינן בערבי פסחים דשינה [מקום] סעודתו מבית לבית [צריך לברך], ומחדר לחדר כמבית לבית דמי (ע"פ תו' ק"א א' ד"ה אבל), ומברך על מה שאכל וחוזר ומברך על מה שיאכל ואמר רב חסדא לא שנו אלא בדברים שאין טעונים ברכה חשובה לאחריהם במקומן ואין צריך לברך במקום שאכל, פירוש כגון יין ופירות, אבל בדברים שטעונים ברכה חשובה לאחריהם במקומן, פירוש כגון מיני פת, אינו צריך לברך מפני שצריך לחזור בקביעותו הראשון כדי לברך ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך, ותניא כוותיה דרב חסדא (ק"ב א'), כך תופסין רבותינו שבצרפת עיקר (תד"ה אלא וד"ה כשהן) ואין הלכה כברייתא דתוספתא (ברכות פ"ד הי"ח) דקאמר דיבר עם חבירו והפליג צריך לברך למפרע וכשהוא חוזר מברך לכתחילה (סוף תד"ה כשהן). ורבינו משה פירש (ברכות פ"ד ה"א) שיין כפת לענין זה שצריך לברך במקום שאכל וכן כל דבר שצריך ברכה אחת מעין שלש וכן אומר רבינו שמואל אבל אין נראה לרבינו יצחק אלא כמו שכתבתי [למעלה] וכן פירש רב אלפס (פסחים דף כ' א') וכן מוכיח בכל הברייתות דקתני חברים שהיו מסובין לשתות יין ועקרו רגליהם לצאת לקראת חתן ולקראת כלה שאין צריך לברך וכו' ומוכיח התלמוד מדקתני עקרו דאיירי בדברים שטעונים ברכה חשובה לאחריהם במקומן, ולשתות יין הוא כמו משתה יין כלומר פת ויין, דמשמע הלשון שמפני המהירות לא ברכו במקומן ולדברי רבינו משה ור"ש תפשוט ליה מיין דקתני בברייתא ולא ממשמעות דקתני עקרו והוצרך רבינו שמואל למחוק יין מכל הברייתות (תד"ה אלא). עוד מסקינן התם (ק"ב א' ותד"ה עקרו) דאם עקרו רגליהם ללכת לבית הכנסת כשהן חוזרין אין טעונין ברכה לא למפרע ולא לכתחילה אם הניחו שם מקצת חבירים אע"פ שהתפללו בנתים.
<h2>דף קג.</h2>
בשמים של עכו"ם ושל נשים האסורות אין מברכין עליהם לפי שאסור להריח בהן בשמים של מת ושל בית הכסא מברכין עליהם משום שנעשו להעביר ריח רע כדאיתא בברכות בפ' אלו דברים.
<h2>דף קג:</h2>
כיון שאמר בעל הסעודה הב לן ונבריך הרי הן אסורים לאכול עד אחר ברכת המזון.
תני רבי חייא פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקים (ברכות מ"א ב'). אמר רב פפא הילכתא דברים הבאים בתוך הסעודה (שם מ"א ב') כגון בשרא וכוורי וכל מיני בישולי דדרכא למיכל בהו ריפתא וירקי ובוציני אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם (ה"ג דף ז' ג' ע"ש) ורבינו יצחק ברבי שמואל פירש דחביצא ודייסא הוו בדין הזה (שם תד"ה אלא) וכן עמא דבר שאין מברכין על טרייאש בלע"ז בתוך הסעודה, ודברים הבאים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה, פירש רבינו יצחק (שם) כגון תאנים וענבים דאפליגו בהו התם אמוראי, ונקראים שלא מחמת הסעודה מפני שאינן כעין מיני מלוחים שריגילין לבא לעיקר הסעודה וכן כל מיני פירות הבאים בסעודה לאכול עמהם פת טעונים ברכה לפניהם דהמוציא אינו פוטרן ולא לאחריהם דברכת המזון פוטר כל מה שאכלו עם הפת כרב הונא וכרב נחמן, אמנם בירושלמי (ברכות דף מ"ח א') מוכיח שאם באו הפירות לעיקר סעודה שאין מברכין עליהם, לאחר סעודה טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם, ולא גרסינן דברים הבאים דקאי אפילו אדברים שרגילין לבא מחמת סעודה הואיל ובאין לאחר סעודה שמשכו ידיהם מן הפת הרי הן כאילו באו לאחר בהמ"ז, וכתב מורי רבינו יהודה הדין הזה האחרון אינו נוהג בינינו שאין אנו מושכים ידינו מן הפת כלל עד אחר ברכת המזון, יין שבתוך המזון טעון ברכה לפניו שאין הפת פוטרו כדפריך תלמודא אי הכי יין נמי לפטריה פת פירוש שהוא בא מחמת הסעודה בתוך הסעודה שבא לשרות המאכל וגם אי אפשר לאכילה בלא שתייה ומשני שאני יין הואיל וגורם ברכה לעצמו פירוש שמברכין עליו בורא פרי הגפן הואיל ואשתני לעילויא דבתחילה בענבים מברך בורא פרי העץ, ומ"מ אין טעון ברכה לאחריו שברכת המזון פוטרו ורבינו שמואל נמי פירש (פסחים ק"ג ב' ד"ה אסור) ק"ו ומה ברכה אחת מעין שלש פוטרת את היין שלש ברכות לא כל שכן. מים ושאר משקים הבאים בתוך הסעודה לא היו נוהגין רבינו יעקב ורבינו יצחק לברך עליהם כלל שנחשבים כבאים מחמת הסעודה כדאמרינן בב"מ (ק"ז ב') וכולן פת שחרית וקיתון של מים מבטלתן (ברכות מ"א ב' ועי' תו' ריה"ח).
<h2>דף קד.</h2>
גרסינן בברכות בפרק שלשה שאכלו (מ"ו א') תנו רבנן כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחבירתה וברכה אחרונה של קריאת שמע יש מהן שפותח בהן בברוך ואין חותם בברוך ויש מהן שחותם בהן בברוך ואין פותח בהן בברוך. גרסינן בערבי פסחים (פסחים ק"ד א') אמר שמואל כל הברכות צריך שיאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן פומבדיתאי אמרי מעין פתיחתן סמוך לחתימתן.
<h2>דף קו.</h2>
אמר רב אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ואין המברך רשאי לטעום עד שיכלה אמן מפי רוב המסובין וגרסינן עלה בירושלמי רבי יהושע בן לוי אומר שותין אע"פ שלא שתה המברך ואומר שם דלא פליגי שדברי רב בשכולם זקוקים לככר אחד ומה דאמר רבי יהושע בן לוי כשכל אחד ואחד כוסו בידו ובערבי פסחים נמי אמרינן ההוא סבא גחין ושתה מקמיה רב אשי שבירך וגם למדנו משם [בתוס'] שאין צריך לשפוך מכוס של ברכה לשאר כוסות.
<h2>דף קיז:</h2>
עוד יש ברכות רבות שהן דרך שבח והודיה, הרי יש שלשה ענייני ברכות ברכת ההנייה וברכת המצוה וברכת ההודאה והשבח (ע"פ רמב"ם ברכות פ"א הל' ב'—ג'). ובברכות (מ' ב') אמר רבי יוחנן כל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה, והילכתא כמותו, לגבי רב שחולק עליו, אלא אם כן היתה סמוכה לחבירתה (ע"פ לשון רמב"ם שם הל' ה'). וברכה ראשונה של שמנה עשרה לכבוד האבות לא הוזכר בה מלכות על שאר העולם כי אם שהוא א-לקי האבות (ע"ש תד"ה אומר) כדדרשינן בערבי פסחים (פסחים קי"ז ב') לגוי גדול זהו שאומר א-להי אברהם ואברכך זהו שאומרים א-להי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים א-להי יעקב יכול יהו חותמין בכולן תלמוד לומר והיה ברכה בך חותמין דווקא.
<h2>דף קכא:</h2>
אמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין מ' ב' ע"ש) כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר ולולב וסוכה ומקרא מגילה ונר חנוכה, וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצויה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן כגון פדיון הבן מברך עליה שהחיינו כדאיתא בערבי פסחים (פסחים קכ"א ב'), אבל מילה היא יותר תדירה וגם אין לה עת קבוע משנה לשנה לפיכך אין מברכין עליה שהחיינו (עי' רמב"ם ברכות פי"א ה"ט).
